• רחלי שנדרובסקי

הטקסונומיה של בלום התעדכנה ב-2001...אבל בישראל- למי אכפת?!

כל פרח הוראה נחשף אליו, גם אם לא מבין מה בדיוק צריך לעשות איתו.

הוא מופיע בהופעתו המפורסמת ביותר כפירמידה, אך אפשר למצוא אותו בכל מיני אמצעי המחשה, כיאה לכלי המשמש כעזר הוראה. מורי רבים לא יודעים זאת, אך הטקסונומיה של בלום מזמן התעדכנה...


שני השינויים העיקריים בין הטקסונומיה המקורית והמעודכנת הם:

1. מעבר משמות עצם לפעלים: המשמעות בכך היא מעבר מעבר מ"המורה במרכז" ל "תלמיד במרכז". זהו שינוי בגישה הפדגוגית. או כפי שנהוג להגיד באנגלית: מעבר מ: Sage on the Stage ל Guide on the Side.

2. החלפה בין סינטזה לבין הערכה בסולם החשיבות. סינטזה הפכה להיות יצירה, או יותר נכון [התלמיד] "יצור" ועלתה לראש הפירמידה כרמת החשיבה הגבוהה ביותר.


תרגום: רחלי שנדרובסקי, 2018

למה זה "מבדק חדשות"? למי אכפת?

ובכן, בגלל השרש "י.צ.ר".

אחת הסיבות שאני כל כך דוגלת בלמידה מבוססת פרוייקטים היא מפני שמיד עם תחילת הלמידה היא מכתיבה תוצר.


איך כל זה קשור לטקסונומיה של בלום?


תארו לעצמכם שבבואכם ללמוד נהיגה, כל מה שהייתם צריכים לעשות זה לעבור מבחן תיאוריה.

ואם כבר מדמיינים סיטואציות קיצוניות: תארו לעצמכם שהחלטתם לרוץ חצי מרתון ואתם נרשמים לקבוצת אימון. כשהנכם מגיעים אתם נדהמים לגלות שהשיעורים מתנהלים בישיבה מול מסך המסביר את 10 העקרונות לריצה מיטבית? אל תדאגו, עוד תיבחנו על זה, כך שבסיום הקורס מובטח לכם שתהיו מומחים בתחום הריצה.

היקום ויהיה דבר כזה?

ברור לכולנו שכדי ללמוד לרוץ צריך, אמממ...לרוץ! וכדי לעלות על הכביש עם ביטחון צריך...לנהוג! ולעשות זאת עם מורה טוב לצידך שיבחין בפועלך, ידריך אותך ואף יבלום אותך כשצריך...מבחן כתוב פשוט לא יקדם אותנו ולא יעריך את יכולתינו האמיתיות במיומנות המדוברת, בין אם מדובר בריצה ובין בנהיגה.


לא מספיק מבחן תיאורטי, צריך לנהוג עם מורה טוב לצידך שידריך וידע לבלום כשצריך

כך גם בלמידה בבית הספר. המיומנויות הנלמדות צריכות להיות מוערכות ברמת הביצוע של אותה המיומנות, ולא ע"י בדיקת שינון התלמידים את העקרונות התיאורטיים הקשורים למיומנות זו. כמובן שיש פעמים שסוג ההערכה המתאים הוא אכן מבחן כתוב, במיוחד אם מדובר ברמות חשיבה של שינון (ידע) והבנה בסיסית. אך אם נרצה להגיע עם תלמידינו לרמות חשיבה גבוהות, הלמידה וההערכה צריכים להיות מעוצבים כך שהתלמיד נדרש ליצור, או במילים אחרות- לבצע את המיומנות אותה אנו רוצים להעריך. לכן יש לאחרונה דיבור פדגוגי בנושא "הערכה ביצועית" ואני חושבת שזוהי דרך חשיבה מדוייקת שחותרת, כמו ה- PBL, להגיע לרמת ה"יצירה" בטקסונומיה של בלום.


המטרה היא שהתלמידה תקפוץ בחבל, לא "תדע" לקפוץ בחבל

אני נוהגת לשמור את התמונה של הטקסונומיה של בלום המעודכנת כקיצור דרך בשולחן העבודה שלי, כדי שאוכל לשלוף אותו בקלות בזמן שאני מתכננת מערכי שיעור. מורה טוב יודע שיש לשלב כמה רמות חשיבה במהלך שיעור או יחידה ולא להישאר ברמה של "ידע".


כשאני בוחנת רשימות מיומנויות של מורות ומורים שאני מאמנת, אני נחשפת למילה "ידע" קצת יותר מדי פעמים, גם כשמדובר ברמות חשיבה גבוהות ביותר. לדוגמא: "התלמיד ידע למיין גופים למשולשים ולמרובעים", "התלמידה תדע לכתוב טיעון" או "התלמידים ידעו לקפוץ בחבל". יהיה טוב אם נתחיל לכתוב מטרות בהשמטת המילה "ידע", במיוחד אם אנו לא מתכוונים לשינון אלא לביצוע (התלמיד יקפוץ בחבל, התלמיד ימיין גופים, התלמידה תכתוב טיעון). כך הלמידה של התלמידים תהפוך לביצועית וליצירתית ונוכל לאמר בביטחון שתלמידינו מוכנים "לעלות על הכביש" של החיים.


התלמידה לא צריכה "לדעת" לכתוב טיעון, אלא צריכה לכתוב אותו



26 צפיות

©2018 by L'Chaim Foods. Proudly created with Wix.com